"כשלון הוא עיקוף, לא דרך ללא מוצא*" / רונה זמיר

אני אתחיל מהסוף של הסיפור הזה (למרות שזה לא הסוף…); זה לא הלך. המרתון הזה לא היה אחד מה-. אז אני אומרת מראש למי שאוהב לקרוא סיפורי ניצחון: הסיפור הזה הוא לא כזה.

אני רוצה גם להדגיש בתחילת הדברים שזה לא העניין של התוצאה עצמה (אני אחסוך לכם את הצורך לחפש: 3:40:59). התוצאה הזאת יכולה להיות מצויינת עבור רץ אחד, או ג'וג קליל עבור רץ אחר, או כל דבר אחר באמצע כי הדברים האלה אינדבידואליים. העניין הוא לא המספר על שעון הסיום, אלא מה שקרה בין קו הזינוק לקו הסיום.

ומה שקרה היה לא מוצלח, לא מהנה ולא מתאים לכושר שאני נמצאת בו.

הנה הסיפור וזה ישמע מאד קצר, אולי קצר מידי: זה היה מרתון לא טוב. מרתון מהסוג שמזכיר לך שאת המרתון צריך לכבד, שלמרתון יש כח בפני עצמו, שמרתון הוא חיה בפני עצמה וחיה, בסופו של עניין, היא תמיד בלתי צפויה.

תיאורים של מהלכי מרתון נוטים להיות ארוכים, לדעתי ארוכים מידי… (ואז בק"מ ה-10… ואז בק"מ ה-25… ואז בק"מ ה-30…) אז אני אחסוך לכם גם את זה. אני אספר לכם במקום זה בקצרה שהמרתון הזה פשוט לא עבד. והוא הפסיק לעבוד בשלב מוקדם מאד. ידעתי את זה כשזה קרה והמשכתי. כי גם כשלא הולך, לא מפסיקים. וכי יש הבדל גדול בין חוסר הצלחה לבין תבוסה. ולא רציתי להיות מובסת.

בכל הקיץ הארוך והחם הזה, היה לי מהלך אימונים שאפשר רק לקרוא לו מצוין. הכל קרה נכון וטוב ובזמן. נהניתי מהאימונים כמו שלא נהניתי שנים. התחזקתי מאד ונכנסתי לכושר טוב. הרגשתי מצוין, האימונים הרגישו טובים, הכל דפק.

ולמרות זאת זה לא הלך. לא באותו יום. לא במרתון הזה.

אז על פניו זה לא סיפור נצחון. בתמונות מהמרוץ אני לא נראית חזקה או מחוייכת. אין שיא אישי וגם אין לי שורת מחץ מוצלחת על זה ש"הכל בראש" וה"רוח נצחה את הגוף". כי זה לא, והיא לא.

אבל זאת תהיה טעות גדולה לחשוב שאין כאן נצחונות למרות שלא ראו אותם בשעות המרוץ או על שעון הסיום. לא שהייתי צריכה תזכורת לזה אבל הידיעה שוב שיש לי מאמנים שהם בראש ובראשונה חברים יקרים ותומכים שיודעים לא רק מתי אלא בעיקר איך להיות שם; חברים מדהימים, שיודעים לפרגן , לעודד ולתמוך ופשוט… להיות חברים; טיול נפלא עם חברתי ואחותי היקרה והאלופה, בקטגוריה בפני עצמה, גילת; תקופת אימונים שעוד לא היתה לי מסוגה. רצופה הנאה, התחזקות ורגעי אושר, כיף וחברות עמוקה עם שותפים לדרך. כל אלה נצחונות וכל אלה הם גם חלק מהסיפור של המרתון הזה.

rona_gilat

כן, המרוץ לא היה טוב… אבל הדרך, אחחח הדרך! הרווחתי בה כל כך הרבה!

המסקנה שלי אולי תשמע בנאלית וגם כאן אין לי משפט מחץ קליט ומרגש. המרתון זה משהו מיוחד. וכשבאים לרוץ מרתון צריך לעשות את כל מה שאפשר כדי להגיע לשם. על קו הזינוק צריך לעמוד בידיעה שעד לאותה נקודה, עשית את מה שצריך. גם אחרי שהמרוץ מתחיל, צריך להיות שקול וחכם. אבל אחרי זה, האמת הפשוטה היא שכמו שאומרת אתי המאמנת שלי, לא על הכל יש לנו שליטה. ש… shit happens. וכשדברים כאלה קורים הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא מה שעושים תמיד: לקום ולהמשיך את היום.

רץ למרחקים ארוכים יודע לרוץ ארוך לא רק במרחק ובזמן, אלא גם בגישה.

 * "כשלון הוא עיקוף, לא דרך ללא מוצא" – זיג זיגלר

fg

4 thoughts on “"כשלון הוא עיקוף, לא דרך ללא מוצא*" / רונה זמיר”

  1. רונה, לא קראתי הרבה זמן דברים מרגשים כמו שכתבת , תודה רבה לך על מי שאת !
    למדתי הרבה ממך לאורך שנות הריצה (המעטות יחסית ) שלי ואני בטוח שעוד אלמד, אבל עכשיו אני בשיעור החשוב מכולם, זה נכון בריצה ובחיים.
    תמשיכי להיות בדיוק אותה רונה שאנחנו אוהבים !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


Warning: fsockopen() [function.fsockopen]: unable to connect to www.sweetcaptcha.com:80 (Connection timed out) in /home/u256530890/public_html/wp-content/plugins/sweetcaptcha-revolutionary-free-captcha-service/library/sweetcaptcha.php on line 81